מאמר זה משקף סוגיה אתית שעולה מתוך ממצאי מחקר בו נבחנו התקשורת הטיפולית והיבטיה בטיפול השיאצו. מהממצאים השתקפה תמונה בה ניסיונם של המשתתפים לשמירה על יושרם האתי על ידי ההימנעות מחקירה באוריינטציה פסיכולוגית לנוכח תכנים רגשיים, הושגה התוצאה ההפוכה. הדבר התבטא בכך שהוצגו שתי מטרות טיפוליות אחת שהייתה רפואית בפני הקליינט ושנייה שהייתה רגשית, אותה שמרו המשתתפים לעצמם. ההימנעות מהחקירה הגלויה לא מנעה מהמשתתפים לבצע הערכה ואבחון פסיכולוגים לעצמם וזאת, על סמך הנחותיהם האישיות ובהסתמך על המידע המועט עמד לרשותם והזמן הקצר. התוצאה נראתה באבחון השגוי של מקור המצוקה הרגשית. בעקבות כך, נבחנים במאמר זה מחדש גבולות האתיקה שביישום הורבאלי וההיענות לתכנים הרגשיים שבטיפול.

מאמר זה, מתאר כיצד מתוך השקפת עולמה הייחודית של הפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית, נגזרת הבנתה את תופעות ההעברה וההעברה הנגדית. מתואר האופן בו מתוך נקודת המבט הפנומנולוגית, מובן המפגש הטיפולי כביטוי לשייכות הקיומית. מפגש זה, מתואר במונחים של בין יחסיות, הדדיות ואינטר סובייקטיביות. ההתמקדות שבמפגש מופנית לכאן ועכשיו והחקירה להתנסויות המידיות של המטפל והקליינט. התהליכים העברתיים, נתפסים כאמת שהיא טבעית מעצם התרחשותה והם מובנים במונחים של פתיחות וסגירות. אל מול הביקורת אותה מציג האקזיסטנציאליזם על הפסיכואנליזה, מתוארת התייחסותה של הגישה ההתייחסותית לתהליכים העברתיים. המסקנה שעולה היא שלמרות השוני שעל פניו נראה בין שתי הגישות, ישנו דמיון רב ביניהן ובסיס משותף להבנתם את התהליכים העברתיים.

אין ספק שסביב נושא המיניות ישנו קונצנזוס אתי. השאלה היא סביב איזה מימדים מתרחש הדיון. מאמר זה מציע שהיעדר מיומנויות תקשורת בין אישית והיעדר כלים להתמודדות עם המימדים הרגשיים שבטיפול, יכולים להשליך על היווצרותם של סוגיות אתיות שונות וביניהן גם סוגיית המיניות. ההתייחסות לסוגיות העולות היא כאל סמויות, ככאלו שאינן נתפסות כבעיתיות, או לפחות למידה בה יצרו מוטיבציה למציאת פתרונות. אי הטיפול בהם, מהווה בפני עצמו סוגיה אתית וישנה הדגשה על חשיבות חשיפתם והעלתם לסדר היום בכדי להעמיק את היכולת הטיפולית ולקדם את השיאצו כפרופסיה.

בניסיון לענות על השאלה מהי רוחניות עולה המסקנה שזו מגדירה עצמה באופן הטוב ביותר בהיעדר הגדרתה

מאמר זה סוקר את האופן בו הפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית מבינה וממשיגה את רעיון האוטנטיות ככלי טיפולי. גישה זו ביססה את תפיסתה על הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית, שבמהותה מתמקדת באדם ובקשייו לנוכח דילמות החיים הקיומיות והאוניברסאליות. למונח האוטנטיות ישנו משקל רב בפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית ומכיוון שכך, בתחילה מוצגת השקפת עולם זו בהרחבה ורק לאחר מכן, מוצג האופן בו שואב זרם זה בפסיכותרפיה את עקרונותיו מהפילוסופיה ומיישם את רעיונותיה באופן כללי, בפרט את רעיון האוטנטיות. מתואר, מי הוא האדם האוטנטי, מהם החיים האוטנטיים, כיצד בה הדבר לביטוי במפגש הטיפולי וכיצד יכולה האוטנטיות לסייע לאדם להגשמה אישית ולעיצוב עולמו. לבסוף, תוצג נקודת מבטי האישית לגבי האוטנטיות, כשזו מתוארת ברוח הגישה האקזיסטנציאליסטית.

פואמה על החיים

למרות ההכרה והמודעות הרבה הקיימת בגישות הלא קונבנציונאליות לרפואה לגבי מערכת היחסים הטיפולית והתקשורת הבין אישית והשפעותיה, ענף מחקר זה הוזנח לטובת בחינת השפעותיהם הביו רפואיות של שיטות אלו. בכדי להדגיש את החשיבות שבמחקר ההיבטים הללו, מוצעות מספר הנחות יסוד אשר יכולות להוות בסיס משותף המאפשר גישור על השוני המהותי של תפיסת העולם הרפואית הקונבנציונאלית והלא קונבנציונאלית ובכך, לאפשר השאלה של המחקר האקדמאי לצורך הדגשת נקודה זו. ניתנת סקירה ספרותית עדכנית של המחקר האקדמאי בנושא ומוצע, שהמחקר הקיים יכול להוות בסיס ממקד לגבי נושאי מחקר רלוונטיים ושפיתוחו של ענף מחקר זה, במסגרת הרפואה הלא קונבנציונאלית, יוכל להביא להבנה טובה יותר לגבי המפגש הרפואי והשלכותיו על תוצאות הטיפול, על החולה ועל נותן השירות הרפואי ובכך, לאפשר את ייעולו של הטיפול.

מאמר זה נותן ביקורת על הדרך בה נתפסים היבטים רגשיים בטיפול השיאצו, הוא מסביר מדוע תכנים פסיכולוגיים הינם בלתי נמנעים בטיפול והוא דן בחשיבות התקשורת ככלי בסיסי במערכת היחסים הטיפולית ובמיומנות האמפתיה כקריטית ליצירת שינוי במישור הרגשי והפיזי בטיפול הרפואי ובידי מטפל השיאצו.

מטרתו של מחקר זה הייתה לבחון את התקשורת הטיפולית ואת המכשולים והפתרונות העומדים בדרך ליישומה, בקרב מטפלי שיאצו. לשם כך, הוחלט להתמקד בניתוח פרשני איכותני של חוויית מטפלי השיאצו, את ההיבטים האלו. השתתף מדגם של שמונה מטפלים בעלי ניסיון של למעלה מחמש שנים, כולם עברו ראיונות עומק שכללו בתוכם שאלות פתוחות למשיכת מידע לגבי תפיסתם של המרואיינים את התקשורת הטיפולית ומשחקי תפקידים, למשיכת אופן יישומה בפועל. שיטת ניתוח הנתונים שנבחרה, הייתה תיאוריה מעוגנת שדה ומניתוח הנתונים, עלו שלוש תמות ראשיות והם: "אמונות גרעין לגבי ההוליזם והתקשורת הטיפולית", "פערים ביישום ההוליזם לנוכח קשיים אישיים במימוש התקשורת", "היעדר הבנה מלאה למצבו של החולה כביטוי לפערים ביישום התקשורת". תמות אלו נמצאו קשורות אחת לשנייה והן הביאו לביטוי את האופן בו היעדר מיומנויות תקשורתיות, מתבטא לנוכח מצבים רגשיים, ביישום טיפול השיאצו. נמצאה רלוונטיות לבחינת ממצאים אלו גם במקצועות אחרים ברפואה המשלימה וכמו כן, גם במסגרות שאינן משקפות את הממסד הרפואי והודגשה החשיבות בהרחבת תוכניות הלימוד, לכלילת מיומנויות לניהול רגשות, באוריינטציה ממוקדת חולה.

מאמר זה, דן בדרך, בה ניתן ליצור שינוי מובנה ברמה הנפשית והגופנית בטיפול ההוליסטי. זאת, ע"י יישום מספר תנאים המקדימים לטיפול ושכיום, נחשבים לבסיס ביצירת האינטראקציה ביחסי מטפל מטופל בייעוץ הפסיכולוגי.